<h1>רבינו ירוחם נכ"ח ח"א</h1>
<h2>דף ח:</h2>
אין חופרין כוכין שהן מערות בחפירה ואין עושין קברות שהן בבנין בחולו של מועד אבל מחצבי' את הכוכין להאריך ולהרחיב בהן פשוט במועד קטן ופירשו בתוספו' להקבר בהן אח' המועד כדי שיהיו מזומנים בו להקבר בהן, במועד פשיטא שמותר וכן פרש"י. וכתב הרמב"ן ואף על פי שאינן לצורך המועד החינוך מותר כי הוא צרכי רבי' כמו שכתבתי למעלה לגבי בורו' דחוטטין אותם. והראב"ד כתב דאפי' לצורך המועד אין חופרין לכתחלה משום דאפשר בנברכת שהיא ביקוע שהן הקברו' שלנו כי הכוכין הן מערות עשויין בשפוע תחת הקרקע ועושין לו ביקוע במועד לקבור אותו במועד ואחר המועד יעשו לו כוך או בנין קבר ותמהו עליו וראשון נראה עקר. ועוד פשוט ועושין נברכת במועד. י"מ שמותר לכבס כסותו של מת. ועוד פשוט ועושין ארון בחולו של מועד למת בחצר שהמת שם ואפי' מעצים שאינם מנוסרים מעי"ט עושין מהם הנסרי' בצנעא. ועושין כל צרכי המת גוזזין לו שערו ומכבסין לו כסותו. ובירושלמי משמע שלא יקוץ לו ארזים פי' אם לא היו קצוצין העצים לא יקוץ אותם אבל אם היו קצוצים יעשה מהם נסרים. וכן לא יחצוב אבני' מן ההר אבל אם היו חצובות יחלקם אחד לשנים או ירבעם או יחליקם. ועוד פשוט בירושלמי הא דאמרי' דיעשה אותם בחצר שהמת שם ר"ל בצנעא דוקא שהמת אינו מפורסם אבל אם המת מפורסם מותר לעשות אפילו בשוק פי' מפורסם אדם חשוב שהכל יודעין כי לצרכו הן עושין ויש מפרשים ולפי זה בזמן הזה שרוב המתים מפורסמים לבני העיר מותר לעשות ארון אפילו בחצר שאין המת בתוכה. ולפי' הראב"ד שכתב שאין בונין קברות במועד אפילו לצורך המועד האבנים שכתב בירושלמי שמותר לתקנן במועד מיירי לצורך הציון או לגולל ודופק שעושין לו מאבנים וכן פי' הוא הירושלמי ולפי פירו' התוספות אין צורך כי כבר כתבנו שעושין בנין הקברות לצורך המועד פירו' לקבור שם במועד.
<h2>דף כא:</h2>
א' מקרובי המת שבא מעיר אחרת ומצא שאר הקרובין מתאבלים אם בא תוך ו' ימים ואפילו ביום ז' קודם שהלכו מנחמין מאצלם פי' שנוהגין עדיין אבלות מחליצת סנדל ומעטיפת הראש ואפילו ננערו המנחמין לעמוד ולא עמדו עדין מונה עמהם. ודוקא שבא ממקום קרו' ומצא שם גדול הבית בבית האבל והיו שם מנחמין כמו שכתבתי אבל אם בא ממקום רחוק או אפילו בא ממקום קרוב ולא היה שם גדול הבית או שהיה שם גדול הבית ובא ביום ז' אחר שעמדו המנחמין מאצלו מונ' לעצמו. וכן הדין אם היה זה הבא גדול הבית אפילו בא ממקו' קרוב אינו בטל באותם שבבית ומונה לעצמו. ואם בא ממקו' קרוב כמו שכתבתי ולא מצא שם גדול הבית שהלך לבית הקברות לעשות מצוה לצרכי המת פי' א' לצורך ענין הקבר הרי הוא כמו אם היה בבית ומונה עמהם פשוט. ופרש"י ממקום קרוב מהלך יום א' וכן כתבו הגאונים י' פרסאות. וכתב הרא"ש ונר' לי דוקא כשלא התחיל להתאבל כלל שלא ידע מן האבלות ואז נטפל אל גדול הבי' וחשבי' ליה כאלו התחיל להתאבל עמה' אבל אם נודע לו והתחיל להתאבל לא מסתבר כלל שיקצר אבלותו בשביל שבא אל אחיו. ופירש הרמב"ן שאם הלכו מקצתן לבית הקברות ומקצתם נשארו בבית ההולכין לבית הקברות מונין עם אלו שבבית בין גדולי' בין קטנים בין שבית הקברות קרוב או רחוק בין באו תוך שלש' ימים בין ביום הז' והוא שבאו ומצאו מנחמים אצלם. וכתב הרי"ן גיאת וגדול הבית נקרא אותו שסומך הבית עליו ונגררין כלם אחריו לא שנא בן ולא שנא אח קטן. וכתבו בתו' דלאו דוקא גדול הבית שהלך לב"ה אלא אפילו קטן הבית שהלך לב"ה אם בא תוך שלשה ימים מונה עמהם לאחר שלשה ימים מונה לעצמו דהוא פסק כר' יוחנן.
<h2>דף כב.</h2>
על כל המתים כלן אם מרבה בעסקן ר"ל בעסקי קבורה ובאבלות הרי זה מגונה אבל על אביו ועל אמו הרי זה משובח ודוקא שהם ראויים לכך אבל אם אינם ראויים לכך הרי זה מגונה כשמרבה בעסקן פשוט באבל רבתי. אין להרבות בשבח המת ר"ל בהספדו במה שאין בו כי הוא מזכרת עון אלא להוסיף מעט שבח בכל מדה ומדה פשוט ומוכח במועד קטן. מבטלי' ת"ת ועבודה ומקרא מגלה להוצאת מת מצוה פשוט במגלה [ג' ע"ב]. שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי וכן על הנשיאים ושורפין עליהם מטתן וכלי תשמישן פשוט בע"ז [י"א ע"א]. אסור להתקשו' על המת יותר מדי אלא ג' לבכי וז' להספד ול' לגיהוץ ולתספורת מכאן ואילך אמר הקב"ה וכי אתם מרחמי' עליו יותר ממני כך פשוט במועד קטן.
<h2>דף כג:</h2>
אסו' להזיז המת ממקומו ולפתוח קברו אח' שנסת' הגולל ואפילו עוררין היורשים לראות אם הביא שתי שערות אין פותחין לבדקו פשוט באבל רבתי וכתבתיו במישרים בדין נחלות. מי שמתו מוטל לפניו ולאו דוק' לפניו דכל זמן שמוט' עליו לקברו כמוטל עליו דאמי ועדין לא חל אבלות עליו עד שיסתם הגולל כדלקמן וכל זה הזמן הנקרא אונן [אסור] לאכל באותו הבית אלא אוכל בבית אחר אין לו בית אחר אוכל בבית חבירו ואם אין בי' לחבירו עושה לו מחיצה ואוכל אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל ואינו מסב ואוכל פירוש דרך חשיבות ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך פירוש ברכת המוציא ואין אחרים מברכין לו ברכת המוציא ואינו מזמן פירוש שאינו מברך ברכת מזון ואין מזמנין עליו רוצה לומר אינו נמנה בשלשה לזמון ויברכו אחרים ויצא הוא כי אינו צריך ופטור מק"ש ומן התפלה ומן התפלי' ומכל מצות האמורות בתורה. ובשבת מסב ואוכל בשר ושותה יין ומברך ומזמן ומברכין עליו ומזמנין עליו וחייב בכל מצות האמורות בתורה ואסור בתשמיש המטה פשוט ובמועד קטן וכתב רי"ף כשנפטרה אמי מרתי הודיעו הדבר לרבינו תם אחיה שהיה דר במקום רחוק משם ואכל בשר ושתה יין קודם קבורתה ואמר הטעם מאח' שיש לה בעל שחייב בקבורתה אינו אסור לאכל בשר ולשתו' יין כיון שאין קבורתה מוטלת עליו כדרך הירושלמי ואיני יודע אם היה רבינו מקל בכך אם היה עמה בעיר עד כאן והרא"ש תמה על זה דלא פלוג רבנן אלא כל המתאבלים מתאוננים וכלן קרויין מוטל עליו לקברו ואפי' אינו בעי' כמוטל לפניו דאמי. כתוב בירושלמי [ברכות פ"ג ה"א] דפטור מכל מה שאמרנו שאסור לעשותו שאם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו ואם בירך אין עונין אחריו אמן וכן אחרים שברכו אין עונין אחריהם אמן נראה מן הירושלמי דאפילו שאינו מבטל בעניית אמן בצרכי המת שאסו' ויש אומרים שכתבו דאינו אסור אלא כשצריך לעסוק בצרכי המת אבל אם כבר עסק או אם יש אחרים שמתעסקים יכול לברך ולפרש"י נר' שאם רצה לברך הרשות בידו וראשון נראה עקר. וכתוב בירוש' [שם] דבשבת נמי פטור מפני שיכול להחשיך על התחו' להבי' לו ארון ותכריכין ונראה שחולק הירושלמי על הגמרא שלנו דאמר דחייב בכל המצות ויש מתרצים דהא דאמרינן בגמרא דידן דחייב דוק' בבקר אבל בערב שהוא מחשיך על התחום פטור פירו' דוק' כשמחשיך על התחום. ועוד בירושלמי שכמו כן בי"ט פטור מכל המצו' ופטור מלולב ומתקיעת שופר ונראה דדוקא בערב שיכול להחשיך על התחום ומיירי שלא היה לו שופר ולא לולב בבקר ונזדמן לו בערב ופטור אם יש לו להחשיך על התחום כמו שכתבתי בשבת ואמרו על הרמב"ן שהיה מתו מוטל לפניו ביום ראשון של ר"ה וצוה שיתקעו שופר לפניו כדי להוציאו ידי חובתו ולפיכך בי"ט שני של גליות דככחול שויוה רבנן לגבי מת נוהג כל דיני אנינות כמו בחול וכן בי"ט ראשון אם רוצין לקברו על ידי גוים כיון שצרי' להתעסק ולהזמין להם מה שצריכין כמחשיך על התחום דאמי ופטור. ולהבדי' האונן שמתו מוטל לפניו אירע מעשה לרבי' יהוד' ז"ל שהיה אונן במוצאי שבת ואכל בלא הבדלה לפי שהיה פטור ולא רצה שיבדילו התלמידים לפניו כפי הירושלמי שכתבתי, ולמחר אחר שנקבר המת לא רצה להבדיל ואמר דמאחר שהיה כבר פטור אמש שהיה אונן גם עתה פטור ורבי מאיר כת' דודאי הלילה היה פטור וגם מאחרים שהבדילו במוצאי שבת לא ישמע ומותר לאכול בלא הבדלה, אבל מכל מקום לאחר שנקבר למחר לא יאכל עד שיבדיל. ואפילו אם שמע מאחרים שהבדילו במוצאי שבת בשעה שהיה פטור לא יצא וצריך לחזור ולהבדיל למח', מכל מקום אינו מברך על הבשמים ועל המאור ושמעתי שיש גדולים שאומרין לאחר ששמע מאחרים שיכולין להבדיל בזה נפטר האבל, ואינו נראה כלל אלא כדפרשי' ושוב הגיד לי הרבי יעקב הלוי משפירא בשם הרבי יקותיאל שמצא כתוב כדברי בשם אחד גדול ע"כ מלשון רבי מאיר והרא"ש הסכים כדברי רבי יהודה ז"ל. תפוש שתפשו המושל ומת בתפישה ולא נתנו המושל לקבור' כמה ימים מעשה אירע ופסק רבינו יצחק שלא יחול על הקרובין דין אנינות ומותרים לאכל בשר ולשתות יין דלא עליהם מוטל לקברו, וגם כן לא חל עליהם דין אבלות שעדין לא נתיאשו שאולי יעיר השם רוח המושל. ולא דאמי להרוגי ביתר דמשנתיאשו לקברם דחלה עליהם אבלות כדלקמן משום דהתם היה בכח המלכו' אבל הכא לא נתיאשו מכל וכל ולפיכך לא חלה עליה' לא דין אנינו' ולא דין אבלות. וכמו כן אם האבל הוא תפוש אין בו דין אנינות דאין מוטל עליו לקברו וה"ל כנמסר לרבים כדלקמן ומותר לאכל בשר ויתאבל כשיחול עליו האבלות וכן כתבו התו'. מי שנמסר לרבי' או לכתפים להוליכו אין על הקרובין דין אונן אחר כך ומותרי' לאכל בשר ולשתות יין דכבר אין מוטל עליהם לקברו פשוט בירושלמי [שם]. פירוש ואפילו לא יצא עדין מפתח הבית שעדין הוא בביתו ואף על פי שעדין לא חל עליו האבלות עד שיסתם הגולל או עד שיחזרו פניהם ממנו כדלקמן מכל מקום אין בו דין אונן וכן כתבו התו'. נהרג או גררתו חיה או נפל לים ולא מצאוהו ואינם יודעים ממנו חל על הקרובי' אבלות בשעה שנתיאשו מלבקשו ואם נתיאשו ביום שבת ה"ל שבת אחרת שמונה פשוט בירושלמי וכן הורה הלכה למעש' ר' אליקי' בר' יוסף וכן באבל רבתי [שמחות פ"ב הי"ב] מי שנפל לים או שטפו נהר או שאכלתו חיה אין מונעין מהם כל דבר מאימתי מונין להם משנתיאשו מלבקש ויש שחלקו בזה ואמרו דוקא כשנתיאשו תוך ל' יום אבל כשנתיאשו לאחר ל' יום ה"ל כשמועה רחוקה ואינם נוהגין אבלות אלא יום א' וראשון נראה עקר דאפי' נתיאשו אחר ל' יום נוהג ז' ול'. ואם אח' שנהגו אבלות אחר ייאוש נמצא ההרוג וקברוהו הורה רבינו אליקים הלכה למעשה דאין חוזרים ומתאבלים עליו אפילו בניו שכבר יצאו ידי אבלות אבל קורעין עתה דהוי שעת חמום וכן כתב רבינו אליעזר ברבי נתן חתנו אבל רבי מאיר כתב דבניו מתאבלין עליו כל אותו היו' כדין המלקט עצמות אביו ואמו כמו שכתבתי במקומו אם ידעו את קבורתו וקברוהו באותה העיר ונראה דאם לא ידע בנו קבורתו אלא לאחר ימים שנקבר אינו מתאבל כלל וגם אינו קורע דלא הוי שעת חמום אפילו לדברי רבינו מאיר שכבר יצא ידי אבלות כשנתיאש.
<h2>דף כד:</h2>
הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ואין קושרין לחייו ואין פוקקין את נקביו ואין מניחין כלי מתכת וכלי מיקר על טיבורו עד שימו' ואין סכין ואין מדיחין אותו ואין מטילין אותו על החול ולא ע"ג מלח עד שעה שימות ואין מעצימין עיניו והנוגע בו עד שימות הרי זה שופך דמי' למה זה דומה לנר המטפטף דכיון דנגע בו נכבה ואין קורעין ולא חולצין ואין מספידין עליו ואין מכניסין עמו ארון בבית עד שימות כל זה פשוט באבל רבתי ובשבת. אשה א' שאמרו לה שהניחו את בעלה גוסס והיתה רחוק' ממנו בענין שלא תוכל לשמוע אם מת אם לא כל כך מהרה שהיה רחוק ד' ימים במהלך הורה רבינו מאיר שתתאבל דרוב גוססין למיתה כדאית' דכל זמן שאינו לפנינו והניחוהו גוסס תלינן שכב' מת ותתאבל ובנדון זה רוב גוססי' אינם חיים ג' או ד' ימים ומאחר שכבר בא המבשר מהלך ד' ימים יש להתאבל ע"כ. נוטה למית' אומרין לו התודה שהרבה התודו ולא מתו והרבה נתודו ומתו והרבה הולכין על רגליהם בשוק ומתודין ובזכות שתתודה תחיה ואם יכול להתודות בפיו יתודה ואם לאו יתודה בלבו ואחד המתודה בפיו ואחד המתודה בלבו ובלבד שתהיה דעתו מיושבת עליו. וכל אלו הדברים אין אומרים לו בפני נשים ולא בפני עמי הארץ ולא בפני קרובים ולא בפני קטנים שמא יבכו וישברו לבו כל זה במסכת שמחות. ועוד בספרי כל המתים טעוני' וידוי' שנא' ואשמה הנפש ההיא והתודה וגומר. אמרו חז"ל שעכן בא לחיי העולם הבא על שהתודה. ואם אינו יודע להתודות אומרי' לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי שעשיתי בשוגג או במזיד. סדר וידוי כתב הרמב"ן סדר וידוי של ש"מ כך קבלנו מחסידים ואנשי מעשה וזה נוסחו. ראוי לכל שכיב מרע שיעשה צואה ויבקש מחילה לכל מי שחטא ויבקש מרבים שיעזרוהו בתפלה ויעשה תשובה שלימה ויטול ידיו ויברך ענ"י ויתעטף בציצי' ויאמר יי' אלדים אמת ותורתו אמת ומשה נביאו אמת וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ויקרא אשרי יושבי ביתיך עד סוף המזמור ומזמור תפלה לדוד הטה יי' אזנך ענני ומזמור למנצח מזמור לדוד בקראי ענני ומזמור אשא עיני וגומר ויאמר אח"כ וידוי של ש"מ בכוונה גדולה וכן קבלנוהו מחסידים ואנשי מעשה. וזה נסח הוידוי מודה אני לפניך יי' אלדי ואלדי אבותי אלדי אברהם יצחק ויעקב אלהי האלדים ואדוני האדונים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד עושה שמים וארץ עוש' חסד ומשפט בארץ היה והוה ויהיה שרפואתי בידיך ומיתתי בידיך יהי רצון מלפני' שתרפאני רפואה שלימה כי אתה אל רופא רחמן ואם אמות תהא מיתתי כפרה על כל עונותי וחטאתי ופשעי שעויתי ושחטאתי ושפשעתי לפניך ותן חלקי בתורתך ובגן עדן וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים ואני מודה ומאמין כי אתה הנמצא מציאות גמורה ואתה אחד ולא ככל האחדים וראש לכל הנמצאי' ואינך גוף ולא כח בגוף ולא ישיגוך משיגי הגוף ומקריו ואין בך דבר מתארי הגופים ואתה קדמון לכל הנמצאים ואתה ראוי להעבד ולגדל ולהרים ואתה הנותן נבואה בפי כל הנביאים ונבואת משה עבדך נביאך למעלה מכל הנביאים ואתה נתת לנו על ידו מן השמים תורה שלימה ומשיבת נפש והיא זאת התורה הקדושה המצויה בינינו והגיעה אליו מפי הגבורה ולא תהיה זאת התורה נחלפת ולא נצוחה ואתה יודע מעשה בני אדם ולא תתרשל בהם ודרכך לגמול טוב לצדיקי' ולהעניש לרשעים ותבא משיחנו האהוב ותחיה מתינו. ואם השעה דחוקה עליו יזקו' אצבעותיו מעלה ויאמר רבונו של עולם ר"מ שיהא שלום מנוחתי ויכוין בשם יתעלה ובמעמד הר סיני הגדול והנור' ויאמר אל מלך וגו'.
<h2>דף כז.</h2>
מאימתי חל על האבלים אבלות משיסתם הגולל פשו' במוע' קטן פרש"י גולל כסוי הארון והקשו עליו ופר"ת אבן גדולה שמשימין על הקב'. נרא' לפרש"י שאם נתנוהו בארון וקבעו הנסר מן הכסוי במסמרי' ודעתם ליתן הארון בכוך או בקב' מונ' משעת סתימת כסוי ואף על פי שהו' בבית אבל אם דעת' להוליכו ממקום למקום בארון לקברו בעיר אחרת אין מונין אלא משעת סתימת הקבר בנסר ובעפר ולדעת הגאונים אפילו קבע כסוי הארון במסמרי' לעולם אינו מונה עד שינתן בקבר ויסתם באבני' או בנסרי' ולדעת כלם המוליך מת במטה או בארון פתוח לב"ה וקובר מתו בקרקע אינו מונה אלא משיסתם הקבר בנס' ובעפר שנותני' על המת ועל הארו' ולפי המנהג שנהגו העולם אח' שנתנו הארון בקבר ומלאוהו עפר מתחיל האבלות ומעטף ראשו והכי איתא באבל רבתי, אבל אינו חולץ מנעליו עד שיגיע לביתו דאפי' אבל שחל עליו אבלות כב' אם הולך בדרך נועל מנעליו. ועוד פשוט כי מי שאינו הולך לבית הקברו' מונה משיחזיר פניו מן המת וההולכין לבית הקברות משיסתם הגולל וכתב הרמב"ן ודוקא כשמוליכין אותו לעיר אחרת דכיון שנתייאשו ממנו ייאוש כסתימת הגולל אבל אם קוברין אותו סמוך לעיר החוזרים משער העיר אינם מתאבלין עד שיאמרו להם שנקבר וי"מ דאין לחלק דלעולם חל עליהם אבלות משיחזירו פניהם ומותרין לאכול בשר וכן כתב בה"ג שאם מת לו מת ער' הרגל ומסופקין שמא לא יספיקו לקוברו קודם חשכה ונתנוהו לגוים להוליכו לקוברו כי מיד שהחזירו פניהם ממנו הקרובי' חל עליהם אבלות ואפילו שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזירת ז' וכתב כי הא דאמרי' דההולכין לקברות מונין משיסתם הגולל והנשארים בעיר מונין משיחזירו פניהם דוקא כשאין שם גדול משפחה אבל אם יש שם גדול משפחה והוא כאן ר"ל שנשאר בעיר אלו ואלו מונין משיצא מן העיר ואם גדול משפחה שם ר"ל כשקוברין אותו אלו ואלו מונין משיסתם הגולל. מת [מצוה] קוברו במקומו כי קנה מקומו כדאמרינן בקמא [פ"א ע"ב] מתקנות שתקן יהושע. ושם פשוט שנוהגין בחוצה לארץ ואמרינן בירושלמי ודוקא כשמצאו חוץ לתחום אבל מצאו בתוך התחום מביאו לב"ה. אחר שעברו י"ב חדש אין מספידין לשום אדם אפילו כשאול מלך ישראל ואפילו לא נספד תוך י"ב חדש וכל שכן אם נספד תוך י"ב חדש כך מוכח ביבמות וכן כתב הרמ"ה.
בראשונה היו עושין למת תכריכין מכובדין הרב' עד שבא ר"ג ונהג קלות ראש בעצמו וצוה לעשות לו תכריכין בדב' מועט ועכשיו נהגו הכל אפילו בכלי פשתן של זוז פשוט התקינו שיהו מכסי' פני המת ושיוציאו אותו בשוה לעניים ולעשירים פשוט. מטילין שערות לכלות שמתו ומגלין פניהם של חתני' ונותנין דיו וקולמוס בפניו ואין בו משו' דרכי האמורי ותולים פנקסו ומפתחו של מת מפני עגמת נפש ועושין חופות לחתנים ולכלות ותולין בארונן או בחופות ודוקא דברים שלא הביאו דבר מאכל שכל התלוי בחופתו של מת אסור בהנא' פשוט באבל רבתי. עיר שמתו בה שני מתים מוציאין אותו שמת ראשון ואח' כך מוציאין אותו שמת שני ואם היו מלינין הראשון מוציאין השני. חכם ותלמיד מוציאין חכם ראשון תלמיד ועם הארץ מוציאין תלמיד תחלה שניהם חכמים שניהם תלמידים שניהם עמי הארץ מוציאין את שמת תחלה איש ואשה מוציאין את האש' תחלה שקרובה לינול. הוציאו מי שמת ראשון וקברוהו אין עומדין עליו בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבלים עד שיוציאו הב' הוציאו הב' וקברוהו עומדין עליו בשורה ומנחמין ופוטרין הרבים. ואין מנחמין שני אבלים כאחד אלא אם כן היה כבודם שוה. ואין מוציאין שני מתים במטה אחת אלא אם כן היה כבודם שוה וקלוסן שוה ומעשה באיש א' שנפל הבית על שני בניו ועל בתו והוציאו שלשתן במטה אחת על פי רבי יהודה ז"ל ונתנו ב' חתנים בראש א' וכלה בראש א' והיו מקלסים ואומרים הוי הוי על חתנים ועל כלה כל זה פשוט באבל רבתי. אין מניחין המטה ברחוב מפני שמרגילין ההספד ולא של נשים לעולם מפני הכבו' דסמוך למיתה קבורה שנ' ותמת שם מרים ותקבר שם פשוט. פי' ואין מניחין המטה ברחוב מיירי במוע' ותניא באבל רבתי מניחי' האיש ברחוב ולא האש' ועולין בחבר עיר על האיש ולא על האש' הכלה יוצאה בין בכבוד אביה בין בכבוד חמיה שעולה עמו לקבור' בכבו' ואינה יורדת עמו פשו' באבל רבתי.
<h2>דף כז:</h2>
תכריכין להטיל ציצית לתכריכי המת במנחו' שמטילין ודחו הראיו' ור"ת כתב ששמע מגדולי לוניל כי הציצית הוא עדות שקיים כל התור' ואין הדור ראוי עכשיו לאותו עדות ורי"ף כתב כי בימיהם שהיו כלם מקיימין בחייהם מצות ציצית היו מטילין להם ציצית אפילו לאחר מותם אבל בזמן הזה שיש רבים שלא קיימו מצו' ציצית בחייהם איך יטילו להם במותם ואם יטילו לאותם שקיימו יעשו בושה לאחרים הילכך אין להטיל ויש שנהגו להסיר להם הציציות וכן כתב הר' יהודה מפריש כי לקברו עם הציצית אסור. ורבינו גרשום אמר בשעת פטירתו הציצית חוץ ונסתפקו בדבריו אם רצה לומר שיסירו מן הטלית או שיוציאום חוץ לארון והרז"ה כתב שכת' הר' יצחק בן מלכי צדק כשנושאין המת מטילין בסדינין ציצית שלא יהו נושאי המטה מעוטפין והוא הולך בלא ציצית וכשקוברין אותו בקבר נוטלין אותו ממנו שנא' במתים חפשי וכו' הילכך אין לנו ראיה ברורה להטיל לו ציצית. תכריכי המת אין בהם משום כלאים ואפילו לקברו בו מותר פשוט במסכת כלאים.
מת בעיר כל בני העיר אסורים במלאכתן ודוקא בדליכא חבורת' אבל איכ' חבורתא ר"ל שנתחלקו בני העיר לחבורות שתתעסק כל חבורה במת שלה אין אסור אלא אותה חבורה שהמת שלה פשוט פירוש וה"ה אם יש לו יורשין שיתעסקו בקבורתו וכתבו בתוספות ודוק' שלא בשעת הוצאת המת ר"ל להתעסק בקבורתו, אבל בשע' הוצאת המת כלם צריכין לבא ואף על גב דלא קרי שאין חלוק לבטל ממלאכה בין קרי ללא קרי זולתי לבטל מת"ת כדקמן וכן כת' רי"ף. וכתב הרמב"ן שאם אינו מלווהו עד שיהא לו כל צרכו ועושה מלאכה דבר נדוי הוא כדאמרי' במימרא זו דשמתינהו רב יהודה וכו'. מבטלין ת"ת להוצאת המת ודוקא כשאין לו כל צרכו אבל יש לו כל צרכו אין מבטלין וכמה כל צרכו ששים רבוא כי נטילתה כנתינתה ר"ל נתינת התורה שהיו שם ס' רבוא וה"מ למי שקורא פסוק ושונה משנה אבל מאן דמתני ר"ל ששונה תלמוד אין לו שיעור פשוט בכתובות ובמגלה וכתב בשאלתות דרב אחא מיהא דאמרינן למאן דקרי ותני ממילא שמעין דמאן דלא קרי ולא תני דאין מבטלין עליו ת"ת אם יש מתעסקים אחרים בקבור' אבל לענין עשיית מלאכה מבטלין כל בני העיר כמו שכתבתי כי לא מפליג בעשיית מלאכה בין קרי ותני ללא קרי ולא תני. וכן משמע מן הירושלמי דתלמוד קודם למעשה דוקא כשיש שם מי שיעשה אבל אין שם מי שיעשה מעשה קודם לתלמוד ומיירי במאן דלא קרי ולא תני וכן כתב בה"ג. ורב נטרונאי כתב דכי ליכא עשרה מבטלין פירוש משום קדיש ושורה ודברי' הצריכין שם לעשרה. ולאשה וקטן כתב בה"ג דאין מבטלין כי דינן כמאן דלא קרי ולא תני ויש אומרים שאם היתה אשה חשובה ומתעסקת בלמוד תורה לבעלה ולבניה ראויה לכבו' כמאן דקרי ותני כי אין לזלזל בה מטעם שאינה מצווה ללמוד תורה וכל שכן אם היא לומדת וכן כתב הרא"ש. ומה שאמרנו שמבטלין ת"ת להוצאת המת פירוש כל מת והא דאמרינן במגלה למת מצוה מבטלין לאו דוקא מת מצוה וכן כתבו בתו' ויש אומרי' כי במת מצוה חיי' לבטל כי עדיף מת"ת אבל בשאר מתים מבטלין רוצה לומר רשאי לבטל אם ירצה ואם ירצה ללמוד אינו חייב לבטל וראשון נראה עקר. ופירש רבי אליקים ברבי יוסי הא דמבטלין ת"ת וכו' דוקא בשעת הוצאת המת אבל כל זמן שמוטל לקברו אין מבטלין דגבי חכם שמת אמרינן דבית מדרשו בטל אבל לא מדרשות אחרי'. וכת' הר' יום טוב מיוני דתינוקות של בית רבן אין מבטלין אפילו בשעת הוצאת המת וכן מוכח בשבת וכן בירושלמי.
<h2>דף כט.</h2>
הנפטר מן המת אומר לו לך בשלו' אבל הנפטר מחבירו אומר לו לך לשלום כמו שאמר יתרו למשה לך לשלום והצליח כך פשוט במועד קטן וכל זה למי שמנחש באלו הדברים אבל למי שאינו חושש באלו הענינים וכדומה להם אין בו חשש.
שנוי השם שעושין לחולה בעבור שאמרו חז"ל כי א' מהדברים שמקרעין גזר דינו של אדם הוא שנוי השם פי' אין זה פלוני כי אחר הוא ולפי' נהגו לחולה מסוכן לשנות שמו. וזהו שנוי שתקנו הגאונים ז"ל באין י' בני אדם ובקי שבהם אוחז ספר תורה בידיו ואומר מצלאין אנחנא וכו' עד הוא יתמלא רחמין עלנא ועל אחנא ועל כל עמו ישראל ועל ראש החולה הזה ויקיים אותו לרפואה שלימה ולחיים טובים ויקרא שמו פלוני ישמח בשמו לרפואה שלמה כדכתיב ואגדלה שמך והיה ברכה וכתיב ולא יקר' עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך יהי רצון מלפניך יי' אלדינו ואלדי אבותינו שיהא שמו לבטל מעליו כל גזירות קשות ורעות לקרוע גזר דינו מעליו ומעל כל אשר לו ואם נקנסה מיתה על פלוני זה לא נקנסה ואם נגזרה גזירה רעה על פלוני זה לא נגזרה דאיש אחר הוא וכבריה חדשה הוא וכקטן שנולד לחיים טובים ולאריכות שנים ולמלוי ימים ולקיים בו מקרא שכתוב לא יהיה שם עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו ואומר שמעתי את תפלתך ראיתי דמעתך הנני רפאך ביום השלישי תעלה בית יי' יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלדי אבותינו שתשלח רפואה שלמה לפלוני זה מהרה לצדקה ולזכות להתחדש נעורים לחדש מעשים טובים לאכול העולם הזה ולנחול העולם הבא למלאות רצונך ולמצוא חפצך ולמצוא חן בעיניך להודות לך ולברך את שמך כי טוב ואומר ברכי נפשי את יי' ואל תשכחי כל גמוליו וגו' עד תתחדש כנשר נעוריכי ואומר יודו ליי' חסדו וגומר ויזבחו זבחי תודה וגו' ומברך החולה בא"י אמ"ה הגומל לחייבים טובות אשר גמלני כל טוב ותוקעין קשר"ק.
